2004

• יוזמת ראש העיר אילת להפעלת התכנית באילת
• הקמת ועדת-היגוי לאומית בהשתתפות נציגי משרדי הממשלה השונים
• תכנון מקומי וגיוס משאבים מגופים שונים

2005

• התחלת היישום באילת
• פיתוח המודל והגדרת המתודולוגיה
• הקמת כנס אילת השנתי (ה-1) להתמודדות עם אלימות בחברה הישראלית שהפך למסורת

2006

• הצלחה דרמטית בהפחתת האלימות באילת
• ועדת השרים למאבק באלימות קובעת: יישום המודל ב-10 ערים נוספות בשנים 2008-2009 והקצאת 50 מיליון ₪

2007

• יצירת השותפות הכספית: ממשלת ישראל, הקרן לידידות ישראל והרשויות המקומיות
• תכנון ויישום ב-10 הערים הנבחרות: עכו, טבריה, נצרת עילית, חדרה, נתניה, בת-ים, רמלה, מעלה-אדומים, אשקלון ורהט.
• יצירת מנגנון ארצי לניהול התכנית

2008

• המשך יישום ב – 11 הערים
• מנכ"ל המשרד לביטחון הפנים מתמנה לתפקיד יו"ר ועדת ההיגוי הלאומית
• הוספת העיר לוד  

2009 - 2010

• העמקת הפעילות ב-12 הרשויות ופיתוח פיילוטים בתחומים שונים (אלכוהול כמחולל אלימות, אלימות בקרב עולים חדשים, בית חולים ללא אלימות, אלימות נגד קשישים ועוד)
• לאור פניות מרשויות רבות, הורחבה התכנית ל-66 רשויות נוספות ופועלת בסה"כ ב-78 רשויות ברחבי הארץ.

2011

• התכנית מורחבת בעוד 8 רשויות ופועלת בסך כולל של 86 רשויות ברחבי הארץ.

2012

• התכנית מורחבת בעוד 12 יישובים מהמגזר הלא יהודי ומגיעה לסך הכולל של 98 רשויות ברחבי הארץ.
• המכרז להקמת מערכי שליטה ובקרה ברשויות המקומיות מסתיים ופרויקט המצלמות ביישובים יוצא לדרך.