המציאות החברתית הישראלית של התגברות תופעות האלימות במשך השנים, יצרה מצב שבו היה צורך לבחון מחדש את התגובה החברתית וההתמודדות עם האלימות. בחינת התופעות גילתה שלושה כשלים מרכזיים, שלהם התוכנית הלאומית 'עיר ללא אלימות' מבקשת להציע פתרונות חדשניים.

תכנית 'עיר ללא אלימות' מציעה פתרונות לשלוש הבעיות המרכזיות, והיא חדשנית במובנים הבאים:

• הצעת מודל עבודה וכלים להתמודדות עם אלימות בכל יישוב מעוניין (תוך למידת המאפיינים הייחודיים של הישוב) 
• מתן מענה לכלל סוגי וארועי האלימות ביישוב, מתבסס על הנחת יסוד שלאלימות קיים הקשר עירוני וחברתי רחב ומנסה לייצר שינויים בהקשרים הרחבים ולא רק בנושאים הקשורים ישירות לאלימות. 
• ניסיון להבין את המכנים המשותפים של סוגי האלימות ולהגדיר מרחבי פעולה או זירות ליצירת שינוי. התוכנית מדגישה יצירת תשתית עירונית אשר תמנע התפתחות והתמודדות אפקטיבית עם מצבי אלימות ביישוב.
• גיבוש אסטרטגיה לפעולה בכל אחד מתחומי הפעילות (אכיפה, חינוך, רווחה, פנאי והקשר עירוני רחב), הכוללת עקרונות מנחים לפעולה ותוכניות חובה, תכניות מבוססות מיפוי ותוכניות מבוססות על "אני מאמין" יישובי. הפעולות והפרוייקטים שמתבצעים בתוכנית נגזרים מתוך תהליך אבחון ולמידה יסודית של המאפיינים הייחודיים וצרכיו של כל יישוב בתחום מרחבי הפעולה והתשתיות כפי שאוזכר.
• לבסוף, התוכנית מייצרת שיתופי פעולה רוחביים אשר מבוססים על ראייה הוליסטית, אופקית, מאוזנת ואינטגרטיבית של הפתרונות להבדיל מהראייה הטריטוריאלית והאנכית המסורתית של ההתערבויות בתחום.
   

הנחות היסוד להתמודדות אפקטיבית עם אלימות:

• מתחייבת ראייה ופעולה משותפת על ידי כלל המערכות היישוב.
• נדרשת הגדרה רחבה של התערבות מול כל סוגי האלימות והפשיעה.
• צריך להכיר בבעיה, לקרוא לה בשם ולהציף החוצה את המקרים, ולא להתעלם, להקטין, לצמצם את הבעיה.
• התגובה לאלימות היא הכלי המשמעותי ביותר במאבק למניעתה יש להגיב חד-משמעית החל מהרמות הנמוכות של האלימות.

אי לכך:
קהל היעד במוקד התוכנית הוא המבוגרים והמגיבים החברתיים לאלימות. התכנית לא מתמקדת בילד האלים, אלא במורה שאמור להגיב לאלימות של אותו ילד. לתוכנית אידיאולוגיה ומישנה סדורה ליצירת השינוי והוא אפשרי, המערכת איננה חסרת אונים. התכנית פועלת להעברת המסר ש"חוק אינו המלצה" ולשם כך נדרשת מנהיגות (ראש הרשות) ופיקוד (משטרתי).