בבסיס תכנית 'עיר ללא אלימות' שוכנת ההבנה שאלימות ועבריינות הן תופעות מורכבות ורב-מימדיות ולכן גם ההתערבות למניעתן כרוכה בראייה מורכבת ורב מימדית. הנחת היסוד בבסיס המהלך הלאומי היא כי המפתח להתמודדות יעילה עם אלימות ועבריינות היא ראייה הוליסטית ויצירת רצפים של תחומי פעילות (אכיפה, הגנה, חינוך, טיפול, מניעה והסברה), מסגרות ארגוניות (משרדי ממשלה, רשות מקומית, ארגונים בתוך הרשות) והתמודדות עם מחוללים (אישיים, בין-אישיים, תרבותיים, דמוגרפיים וכו').
כיום הארגונים והמנגנונים השונים העוסקים בנושא ברמת המטה והשטח פועלים בעיקר באופן נפרד ועצמאי וברמה פרוייקטלית ולא כוללת מול סוגי אלימות, סוגי אוכלוסיות, זירות שונות ומערכות ארגוניות שונות. על מנת לבנות את הרצפים הנדרשים נדרש ריכוז מאמץ בהקניית ידע, בניית משאבים ובתשתיות ארגוניות.

למודל התכנית עקרונות הפעלה והנחות יסוד מובנים וברורים, המבוססים על סקירה תיאורטית ואמפירית. על מנת להתמודד נכון עם אלימות, נדרשים:  

• חוסר סובלנות מוחלט לאלימות
• תגובה אפקטיבית ויד קשה
• שותפות רחבה בין מכלול הגורמים בעיר
• השבת הסמכות למבוגרים בכלל והשבת המשמעת למערכות החינוך
• חיזוק הריבון בעיר וקידום רעיון שלטון החוק
• עיסוק במניעה מקיפה בצד אכיפה נוקשה
• מניעת שעמום ושוטטות בקרב נוער
• טיפול בכל מי שמעורב באלימות (תוקף, נתקף ועד לאלימות)
• גיוס כלל התושבים ללקיחת אחריות ויצירת שפה עירונית מוסכמת ואחידה ביחס לנושא.

התכנית מציעה לעיר כלי עבודה מובנים ושורה ארוכה של תכניות לצורך יישום העקרונות. התכנית בכל עיר מותאמת לצרכיה ומאפייניה הייחודיים של העיר ולצורך כך נעשה מיפוי עירוני מקיף אשר מזהה את הזירות העיקריות, הבעיות הייחודיות, חומרת הבעיות ודרכי הפתרון המותאמים ביותר לכל עיר.